מה ראה אברהם אבינו כשנכנס למערה

הזוהר מספר שאדם הראשון, אחרי החטא, חיפש מקום לקבורה. הוא ראה אור דק, שיוצא מגן עדן ונכנס לתוך מערה אחת בחברון. הוא הבין שהמקום הזה סמוך לשער גן עדן, והשתוקק להיקבר שם. הוא חפר לעצמו את המערה, וביקש שיקברו אותו בעומק, לפנים מן המערה. לכן נקראת המכפלה.

מאות שנים אחר כך ברח בן בקר מלפני אברהם אבינו, שרץ להכין סעודה לשלושת האורחים. בן הבקר נכנס למערה, ואברהם רדף אחריו. בפנים ראה את אדם וחוה שוכבים על מיטות וישנים, נרות דולקים עליהם, וריח טוב כריח ניחוח. הזוהר מוסיף: נפתח לו שם פתח של גן עדן, הוא ראה אור מאיר במערה ונר אחד דולק, ואדם הראשון ראה אותו וחייך. מאז התפלל שם אברהם בכל יום, כי משם עלו ריחות עליונים. ואז, כשמתה שרה, הוא ידע בדיוק איזו מערה הוא מבקש.

הזוהר מתאר את היכלות גן עדן התחתון, ואומר על ההיכל השני: הפתח שלו סמוך למערת האבות. ובהיכל השישי כתוב: כשישראל בצרה, מתעוררים שלושת האבות. המערה והיכלות גן עדן נוגעים זה בזה. זו לא מליצה. זו גיאוגרפיה של העולם העליון.

ולכן, אומר הזוהר, כל נשמה שיוצאת מן העולם נכנסת קודם למערת המכפלה, ששם פתח גן עדן. שם היא פוגשת את אדם הראשון ואת האבות. אם היא זכאית, הם שמחים בה ופותחים לה פתחים. המערה היא הדלת של כל יהודי אל העולם הבא. ובחיים, היא הדלת של התפילה שלו למעלה.