ישיבת המקובלים וכולל חצות: כל לילה אצל האבות

מובא בספרים הקדושים שגדולה מאוד החשיבות לקבוע לימוד תורה במקום הקדוש הזה, כי הלימוד עולה מיד דרך המערה לעולם העליון. ובספר שער החצר מובא שחברון היא התורה, ומי שעוסק בה נקרא חבר, ובאמצעותה נעשה קשר ויחוד של כל העולמות. וביותר, שמשה רבינו, שמסר את התורה, קבור שם לפי המדרש, וזכותו מתעוררת על ידי הלימוד במקום.

ידוע מצדיקים שלימוד הזוהר מעורר זכות אבות. האבות היו הראשונים שהתגלתה להם הגלות, והתגלה להם גם קץ הגלות, שיהיה על ידי העיסוק בזוהר, כמו שאמר רבי שמעון בר יוחאי שבכוח הזוהר יצאו מן הגלות. לכן ללימוד הזוהר יש כוח לעורר ניסים וישועות מעל לדרך הטבע. והדברים נוראים, שכשלומדים זוהר, האבות שראו מראש את הגלות ואת סופה מרגישים שהקץ מתקרב.

כשהלימוד נעשה בתוך בניין המערה, במקום הצמוד ביותר לאבות הקדושים, ובחצות הלילה שהיא עת הרצון הגדולה ביותר, אין לימוד גבוה ממנו. זהו הלימוד שמשבר את כל הקליפות ומבטל גזירות. שלושת המרכיבים, המקום, הזמן ותוכן הלימוד, מתחברים יחד לכוח אחד.

כתב האר״י הקדוש (בשער הכוונות) את גודל השבח והמעלה שהפליגו חז״ל והזוהר במי שעוסק בתורה אחר חצות לילה, וכמה גדול כוחו. מי שמכוון לכך נקרא באמת שושבינא דמטרוניתא, השושבין של השכינה. והעיקר שישתדל בכל כוחו לעסוק בתורה מחצות עד עמוד השחר, ואז ילך להתפלל בלי להפסיק בשינה כלל, ודבר זה אין למעלה ממנו.

מובא בזוהר הקדוש שהלומד בחצות הלילה, חוט של חסד משוך עליו ביום, וברכותיו ותפילותיו מתקבלות באהבה וברצון. וכתב בספר יסוד ושורש העבודה, שהלומדים בחצות ראויים לברך את המלך הקדוש, הם נקראים עבדי ה׳, והברכה שלהם היא ברכה. ולכן ברכה מפי לומדי חצות במערה היא ברכה כפולה.

אמרו חז״ל במדרש, שבשעת מתן תורה קרא הקב״ה למלאכי השרת ואמר להם: רדו ונשקו את שפתי האבות של אלו, שכשם שפעלו הם לפני באש, כך פעלו בניהם לפני באש. ורבי עזריה אמר שאמר להם: רדו ונשקו את שפתי אלו, ישראל עצמם, שאלמלא קיבלו את תורתי ומלכותי בסיני הייתי נעשה בעל דבב, כביכול שונא, לאלו שהם ישנים במערת המכפלה. ומכאן נלמד שקבלת התורה של הבנים היא שמצדיקה ומשמחת את האבות הישנים במערה, והקשר ביניהם הוא קשר של כבוד הדדי.

אמרו חז"ל במדרש: אדם מישראל שעולה לקרוא בתורה אינו קורא פחות משלושה פסוקים. ולמה תיקנו כך, כנגד אברהם יצחק ויעקב, שבזכותם ניתנה התורה לישראל, שנאמר "ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו ה' מן ההר", והאבות נקראים הרים, שנאמר "שמעו הרים את ריב ה'". ומכאן נלמד, שכל עלייה לתורה היא זיכרון לאבות ולזכותם.

איתא בגמרא בשם רבי חמא ברבי חנינא: מימיהם של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם. במצרים הייתה ישיבה עמהם, שנאמר ״לך ואספת את זקני ישראל״, ובמדבר הייתה ישיבה עמהם, שנאמר ״אספה לי שבעים איש מזקני ישראל״. אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה, וכן יצחק ״ויהי כי זקן יצחק״, וכן יעקב ״ועיני ישראל כבדו מזקן״. ואפילו אליעזר עבד אברהם היה זקן ויושב בישיבה, ״המושל בכל אשר לו״ שמושל בתורת רבו, ו״דמשק אליעזר״ שדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים. ומכאן נלמד שהאבות היו ראשי ישיבות, ולימוד התורה הוא הירושה החיה שלהם.

איתא בגמרא, אמר רב: קיים אברהם אבינו את כל התורה כולה, שנאמר ״עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי״. שאלו אותו: אולי רק שבע מצוות בני נח ומילה? השיב: אם כן מה פירוש ״מצותי ותורותי״. ורבא אמר שקיים אברהם אפילו עירובי תבשילין, ו״תורותי״ בלשון רבים, אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה.

אמרו חז״ל במדרש שבכל מקום שישב יעקב עסק בתורה כמו אבותיו, עוד לפני מתן תורה. ומהיכן למד אברהם את התורה? רבן שמעון אומר: נעשו שתי כליותיו כשני כדים של מים והיו נובעות תורה, שנאמר ״אף לילות יסרוני כליותי״. ורבי לוי אמר שמעצמו למד תורה. ובן כמה הכיר את בוראו? יש אומרים בן ארבעים ושמונה, וריש לקיש אמר בן שלוש, שהרי ״עקב״ בגימטריה מאה שבעים ושתיים, ואברהם חי מאה שבעים וחמש שנים. ומאז היה שומר דקדוקי תורה ומלמד את בניו, שנאמר ״כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו״.

זהו המסר המרכזי בשיחה עם תורמים. לדמיין שאפשר היה לבוא אל אברהם, יצחק ויעקב, אל שרה, רבקה ולאה, בעודם בחיים. ברור שכל מה שהיו מבקשים מהם היו מעניקים. והאפשרות הזו קיימת גם היום, כי האבות חיים במערה, ומי שמגיע אליהם בתפילה מגיע אליהם ממש.

בלשון התפילה המוכרת: מי שבירך את אבותינו אברהם, יצחק ויעקב, שרה, רבקה, רחל ולאה, הוא יברך את כל מי שמתפללים ולומדים עליו כאן במערת המכפלה. הברכה שניתנה לאבות ממשיכה וזורמת דרך המקום שבו הם שוכבים אל מי שמוזכר שם.

המסר בשיחה עם התורם: מערת המכפלה היא המקום הידוע ביותר בעולם לישועות בטוחות, ומקום מסוגל לישועות וניסים גלויים. ההיגיון פשוט: במקום שבו התפילות מתקבלות, גם הישועות בטוחות.

בעל מעם לועז כותב על הפסוק ״ויקם שדה עפרון״ שהתורה לימדה את כל זה כדי לדעת באיזה מקום נקברו אבות העולם והאמהות, כדי שניתן דעתנו על האנשים הדרים בארץ הקודש, שכל עושרנו, אבות העולם, קבורים שם. ובפרשת לך לך הוא מוסיף שאנו חייבים לדאוג הרבה לעניי ארץ ישראל, כי אם לא יהיו שם יהודים יבואו הגויים ויחרשו ויזרעו את קברות הצדיקים, התנאים והאמוראים הקבורים שם.

לא כל אחד יכול להגיע למקום הקדוש, ובוודאי לא באופן קבוע, ולא כל אחד יכול לקבוע שם את לימודו. לכן מי שמחזיק תלמידי חכמים מופלגים הקובעים את תורתם במערה נעשה שותף ומחובר למקום, להיוושע בכל העניינים הרוחניים והגשמיים כאחד. ההחזקה היא הדרך של מי שרחוק להיות נוכח שם בכל רגע.

בזוהר הקדוש (פרשת וישלח) מפורש שכף הירך שבה נגע שרו של עשו ביעקב רומזת לתומכי התורה. החפץ חיים מבאר שכמו שהירך מעמידה את הגוף, כך מחזיקי התורה מעמידים את הלומדים, ואת זה רצה שרו של עשו להזיק. ומכאן שאם על החזקת התורה נאבק יעקב אבינו עם שרו של עשו, בוודאי בהיכלו שלו, במערה, יחזיק טובה וברכה לכל מי שמקבל עליו עול החזקת התורה.

ישיבת המקובלים יושבת בתוך מערת המכפלה בחצות הלילה, הזמן המסוגל ביותר ביממה, במקום הקרוב ביותר לאבות ולאמהות. בכל לילה אחרי חצות, כשהעולם ישן, המקובלים לומדים זוהר, מתפללים ועוסקים בתיקונים וייחודים. זהו משמר לילה: בזמן שכולם נמים, יש מי שעומד ער ליד האבות בשם כל ישראל.

בכל לילה בחצות יושבים בני הישיבה ובוכים על חורבן בית המקדש, ואחר כך מזכירים את השמות של כל מי שזקוק לישועה. לאחר מכן לומדים זוהר ומקדישים את הלימוד לטובת כל מי ששותף במוסדות מערת המכפלה. כך מתחבר הכאב הכללי של עם ישראל עם הצער הפרטי של כל אחד.

מוסדות מערת המכפלה, ישיבת המקובלים וכולל חצות, נוסדו על ידי בעל הסולם בשנת תשי״ג בעיר הקודש חברון. זו הישיבה הוותיקה ביותר בחברון, שנוסדה לפני למעלה משבעים שנה. הסיסמה המלווה את המוסדות היא ״בגלל אבות תושיע בנים״.

במערת המכפלה יש מקום שבו יושבים ולומדים אברכי ישיבת המקובלים של מוסדות מערת המכפלה, בראשות הרב מועלם. אלה אברכים צדיקים שמתפללים מעומק הלב ובהמשך לומדים ועוסקים בתורת הקבלה ובזוהר הקדוש. הם אברכים קדושים חדורי אמונה, שמוסרים את עצמם בכל לילה להגיע בחצות וללמוד זוהר.

התוכנית של המוסדות היא להקים לאט לאט לימוד ותפילות במערה במשך עשרים וארבע שעות ביממה, כך שלא יהיה רגע שבו האבות נשארים בלי מי שלומד ומתפלל לידם.

עבור כל אחד מהשותפים נעשים: לימוד הזוהר הקדוש, תפילות ותיקונים, פדיון נפש, הסרת עין הרע והזכרת שמות. במקום הזה מזכירים את השם של התורם, את הבקשה שלו ואת הישועה שהוא צריך, והאבות והאמהות שומעים ועותרים עבורו למעלה.

המסר של המוסדות הוא נוכחות קבועה: תמיד אצל האבות והאמהות הקדושות, כל יום, כל שעה, כל השנה, עד הישועה. האברכים מתפללים ולומדים זוהר על שם השותף בתוך המערה, ומתעקשים אצל האבות והאמהות עד שיזכה לישועה. הם אינם עוזבים את השם עד שהישועה מגיעה בעזרת השם.