בכל דור היה מישהו שבא לחברון
המערה לא הייתה תמיד פתוחה. היו דורות שנכנסו, ודורות שעמדו בחוץ. אבל לא היה דור שלא בא. כאן אספנו את הסיפורים, מימי אברהם ועד הדור שלנו. חלקם כתובים בתורה ובגמרא. חלקם מסורות שעברו מפה לאוזן. ליד כל סיפור כתבנו מאיפה הוא.
ימי האבות והמקרא
בן הבקר שגילה לאברהם את המערה
שלושה אורחים באו אל אברהם בחום היום. הוא רץ אל הבקר לקחת בן בקר רך וטוב, ובן הבקר ברח ממנו. הוא רץ אחריו, ובן הבקר נכנס לתוך מערה. אברהם נכנס אחריו, ובפנים ראה מה שלא ראה איש לפניו: אדם וחוה שוכבים על מיטות, ישנים, נרות דולקים עליהם, וריח טוב כריח ניחוח. הזוהר מוסיף שנפתח לו שם פתח של גן עדן, ושאדם הראשון ראה אותו וחייך. מאותו יום התפלל אברהם במקום הזה כל יום, כי משם עלו ריחות עליונים. ולכן, כשמתה שרה, הוא לא חיפש. הוא ידע.
מקור: פרקי דרבי אליעזר; זוהר חיי שרה.
ארבע מאות שקל לעיני כל העיר
עפרון החתי הציע את המערה במתנה. אברהם סירב. הוא רצה לשלם, ולשלם לעיני כולם: עשר פעמים נזכרים "בני חת" בפרשה, כנגד עשרת הדיברות. עפרון, אומר רש"י, אמר הרבה ואפילו מעט לא עשה: הוא נקב במחיר עצום, ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר. אברהם לא התמקח. הוא שקל את הכסף, והשדה והמערה "קמו" לו לאחוזה. חז"ל אמרו על המילה "ויקם": תקומה הייתה לו, שיצא מיד הדיוט ליד מלך. ומאז, אומר המדרש, זה אחד משלושת המקומות שאף אומה לא יכולה לומר עליהם: גזול הוא בידכם.
מקור: בראשית כג; בראשית רבה; רש"י.
כלב לבדו על קברי האבות
שנים עשר מרגלים יצאו לתור את הארץ. כלב הרגיש לאן הדברים הולכים. הוא נפרד מהם, הלך לבדו לחברון, ונשתטח על קברי האבות. ואמר: אבותי, בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת המרגלים. התורה רומזת לזה בלשון יחיד: "ויבא עד חברון". רק הוא בא. כשחזרו, עשרה מרגלים הוציאו דיבה, והוא עמד נגדם. ובזכות זה, כשנכנסו לארץ, קיבל כלב את חברון לנחלה. הוא האדם הראשון שבא להתפלל על קברי האבות, והוא הראשון שנושע כאן.
מקור: במדבר יג; סוטה לד.
חושים בן דן וראשו של עשו
כשהביאו את יעקב לקבורה, עמד עשו בפתח המערה ועיכב. המקום שלי, טען. בני יעקב הציעו לשלוח את נפתלי למצרים להביא את שטר המכירה. חושים בן דן, שהיה חירש, לא הבין על מה הוויכוח. כששמע שסבו מוטל בביזיון, נטל מקל והכה את עשו בראשו. בגמרא כתוב שעיניו נשרו ונפלו לרגלי יעקב. ובפרקי דרבי אליעזר ובתרגום יונתן מסופר שראשו של עשו התגלגל לתוך המערה ונח בחיקו של יצחק אביו. הגוף נשאר בחוץ. הראש, שלמד תורה אצל יצחק, נכנס פנימה.
מקור: סוטה יג; פרקי דרבי אליעזר; תרגום יונתן.
דוד המלך נמשח בחברון
אחרי מות שאול שאל דוד את ה': האעלה באחת ערי יהודה? ונענה: עלה. לאן? חברונה. שם באו אנשי יהודה ומשחו אותו למלך, ושם מלך שבע שנים ושישה חודשים לפני שעלה לירושלים. הזוהר אומר על זה: חברון מלשון חיבור, ששם התחבר דוד המלך עם האבות. מלכות בית דוד, שממנה יבוא המשיח, התחילה ליד המערה.
מקור: שמואל ב ב; זוהר חיי שרה.
ימי התלמוד
רבי בנאה והשומר בפתח
רבי בנאה היה מסמן מערות קבורה של צדיקים, כדי שהכהנים ידעו להיזהר. כשהגיע למערת אברהם מצא בפתח את אליעזר עבד אברהם. שאל אותו: מה עושה אברהם? ענה לו: שוכב בזרועות שרה, והיא מעיינת בראשו. אמר לו רבי בנאה: לך ואמור לו שבנאה עומד בפתח. אברהם אמר: ייכנס, ידוע שאין יצר הרע בעולם הזה. נכנס, מדד, ויצא. כשהגיע למערת אדם הראשון יצאה בת קול: בדמות דיוקני הסתכלת, בדיוקני עצמה אל תסתכל. הוא ראה רק את שני עקביו, ואמר: דומים לשני גלגלי חמה. ואמרו חכמים: הכל בפני שרה כקוף בפני אדם, ושרה בפני חוה כקוף בפני אדם, וחוה בפני אדם כקוף בפני אדם, ואדם בפני השכינה כקוף בפני אדם.
מקור: בבא בתרא נח.
האיר פני המזרח עד שבחברון
בבית המקדש, לפני שחיטת התמיד של שחר, עלה אחד הכהנים לגג ושאלו אותו: האיר פני כל המזרח? ואם ראה, אמר: עד שבחברון. והירושלמי שואל: למה עד חברון? ועונה: כדי להזכיר זכות אבות. בכל יום, לפני שהתחילה העבודה במקדש, הזכירו את ישני חברון. היום אין מקדש. אבל חברון במקומה, ובכל לילה בחצות, מזכירים שם את האבות ואת השמות.
מקור: משנה יומא ג; ירושלמי יומא.
נוסעים ומקובלים
הרמב"ם: "עמדתי במערה והתפללתי"
הרמב"ם הגיע לארץ ישראל בדרכו למצרים. ביום ראשון, ט' במרחשוון, יצא מירושלים לחברון, כדברי אגרתו: לנשק קברי אבותי במערה. ובכתב ידו הוסיף: ועמדתי במערה והתפללתי. הוא נדר שהיום הזה יהיה לו ולזרעו יום טוב, לתפילה ולשמחה. הרמב"ם, שלא נדר נדרים בקלות, קבע לעצמו חג פרטי על ביקור אחד במערה.
מקור: אגרת הרמב"ם, כפי שמובאת בספרים.
רבי בנימין מטודלה יורד עם נר
במאה השתים עשרה, בימי הצלבנים, הגיע לחברון הנוסע רבי בנימין מטודלה. הגויים הראו לעולי הרגל שישה קברים למעלה, ואמרו שאלה האבות. אבל ליהודים, תמורת תשלום, פתחו שער ברזל. בנימין ירד בגרם מדרגות צר עם נר ביד, עבר מערה ריקה, ועוד אחת, ובשלישית מצא שישה קברים, ועליהם כתוב בעברית: אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה. ונר דולק שם תמיד.
מקור: מסעות בנימין.
רבי פתחיה והרוח שבין הסורגים
רבי פתחיה מרגנשבורג הגיע כמה שנים אחרי בנימין. השומר היה נוצרי, והוא שילם לו בזהב. הוא ירד חמש עשרה מדרגות מהמערה החיצונית לפנימית, ובפתח הפנימי ראה סורגי ברזל עבים, שכתב עליהם: כמותם אין אדם יכול לעשות אלא בעזרת שמים. ורוח עזה נושבת מבין הסורגים. יהודי עכו הזהירו אותו שהנוצרים טועים במיקום הקברים, והוא מצא את הקברים האמיתיים מעבר לשער הברזל, והתפלל שם.
מקור: סיבוב רבי פתחיה.
הרמב"ן רוצה להיקבר בחברון
בשנת ה'כ"ז עלה הרמב"ן לארץ, מצא את ירושלים חרבה, וכתב לבנו: פני מועדות ללכת לחברון, עיר קברות אבותינו, ולחצוב לי קבר בעזרת השם. הרמב"ן הוא שכתב בפירושו לתורה שאנחנו חייבים לכבד את מקום קבורת אבותינו הקדושים. הוא לא רק כתב. הוא רצה להיות שם. לפי מסורת, קברו נמצא על מדרגה משמאל לכניסה למערה, ונוהגים להתפלל שם לפני שנכנסים.
מקור: אגרת הרמב"ן; מסורת.
החסד לאברהם יורד אל המערה (מסופר)
בשנת ה'ת"ד בא פחה מאיסטנבול לבקר בחברון. הוא הציץ אל פתח המערה, וחרבו היקרה נשמטה ונפלה פנימה. הוא הוריד משרתים בחבלים, והם מתו לפני שהספיקו להעלות אותה. אז גזר על היהודים: תוציאו אתם. הטילו גורל, והוא נפל על רבי אברהם אזולאי, בעל החסד לאברהם. הוא טבל במקווה, למד קבלה כל הלילה, וביקש מחבריו שיתפללו עליו. קשרו אותו בחבל והורידו. הוא מצא את החרב, קשר אותה, והעלו אותה. ואז נכנס עמוק יותר. שם פגש את אליעזר עבד אברהם, שהוביל אותו פנימה, אל האבות. הוא התעלף, והתעורר מריח בשמים של גן עדן. הוא לא רצה לצאת. האבות אמרו לו: עכשיו צא, ומחר אתה עמנו. העלו אותו בחבל. כל הלילה דרש לפני חבריו בסודות התורה. עם שחר טבל, לבש תכריכים, קרא שמע ישראל, ונפטר.
מקור: ספר זכרון ירושלים. הסיפור עבר במסורת, ואין לו תיעוד מזמנו.
רבי גרשון מקיטוב, גיסו של הבעל שם טוב, בחברון
רבי אברהם גרשון מקיטוב, גיסו של הבעל שם טוב, עלה לארץ ישראל בשנת תק"ז והתיישב בחברון. הוא היה האשכנזי היחיד בקהילה ספרדית קטנה, שגרה כולה בחצר אחת, ליד המערה. במכתבו מחברון תיאר בדידות גדולה. אליו שלח הבעל שם טוב את אגרת הקודש המפורסמת, שבה סיפר על עליית נשמתו ועל השאלה ששאל את המשיח: אימתי אתי מר? ועל התשובה: לכשיפוצו מעיינותיך חוצה. האגרת הזאת, שנכתבה אל יהודי שישב ליד קברי האבות, היא היסוד של כל החסידות.
מקור: אגרת הקודש; תולדות רבי גרשון.
תקופת המדרגה השביעית
בשנת ה'כ"ז בערך, כשהממלוכים שלטו בארץ, נאסר על יהודים להיכנס למערה. בהתחלה הותר לעלות עד המדרגה החמישית שבמדרגות החיצוניות. אחר כך עד השביעית. ושם נעצרו, שבע מאות שנה, עד תשכ"ז. על המדרגה השביעית התפללו דורות של יהודים. ליד המדרגה היה סדק בחומה, ולתוכו דחפו פתקים עם בקשות, כי זה היה הכי קרוב שיכלו להגיע אל האבות.
שבע מאות שנה על המדרגה השביעיתרבי עובדיה מברטנורא: "אהבתי אותה כמעט יותר מירושלים"
רבי עובדיה מברטנורא, מפרש המשנה, הגיע לארץ בסוף המאה החמש עשרה וישב בחברון ימים רבים. הוא לא יכול היה להיכנס למערה. ובכל זאת כתב שאהב את חברון כמעט יותר מירושלים, והביא מסורת שהקבורה בחברון טובה מקבורה בירושלים. הוא ישב בחוץ, ואהב.
מקור: אגרות רבי עובדיה מברטנורא.
המשולם מוולטרה והנשים שנכנסו
הנוסע המשולם מוולטרה מספר שבחברון חיו כעשרים משפחות יהודיות, ושהשומרים לא נתנו ליהודי להיכנס. אבל נשים יהודיות, שלא זיהו אותן, נכנסו למסגד שמעל המערה והתפללו בפנים. דור אחרי דור מצאו היהודים דרך להיות קרובים יותר.
מקור: מסע המשולם מוולטרה.
האדמו"ר מגור והשומר: "שבע מדרגות ולא צעד אחד יותר"
בשנת תרצ"ה ביקר האדמו"ר מגור, בעל האמרי אמת, בחברון. הוא עלה במדרגות החיצוניות, והשומר הערבי עצר אותו: רק שבע מדרגות מותר לכם לעלות, ויותר אף לא צעד אחד. הרבי עמד על המדרגה השביעית והתפלל. האדמו"ר מגור, שכתב בשם סבו החידושי הרי"ם שהתפילות עוברות דרך מערת המכפלה כדי שיתעלו, עמד שבע מדרגות מתחת למקום שדרכו עוברות התפילות של כולם.
מקור: תולדות הביקור, כפי שמובא בספרים.
הפתקים בסדק שבחומה
ליד המדרגה השביעית היה סדק בחומה של המבנה. יהודים שהגיעו מכל העולם, ולא יכלו להיכנס, כתבו את הבקשה שלהם על פתק ודחפו אותו לתוך הסדק. שם, מצידה השני של החומה, היו האבות. היום הקוויטל שלך לא נתקע בחומה. הוא מונח בפנים, במקום הקרוב ביותר אליהם.
מקור: מסורת חברון.
תרפ"ט: "הגומל" ליד המערה
בשנת תרפ"ט נרצחו בחברון שישים ושבעה יהודים, והקהילה הוותיקה חרבה. הרב קוק אמר אחרי הטבח: היהדות אינה יכולה לוותר על חברון, עיר האבות. ניצולי הטבח, ובניהם אחריהם, חזרו לחברון לברך "הגומל" ליד המערה. גם אחרי תרפ"ט לא פסקו הפתקים בסדק.
מקור: תולדות הקהילה.
הדור שלנו
תשכ"ז: היהודי הראשון שנכנס אחרי שבע מאות שנה
במלחמת ששת הימים שוחררה חברון. הרב שלמה גורן, הרב הראשי לצה"ל, היה היהודי הראשון שנכנס למערה אחרי שבע מאות שנה של מדרגה שביעית. באותו יום הסתיימה התקופה הארוכה ביותר שבה עם ישראל עמד בחוץ.
מקור: תולדות שחרור חברון.
תשמ"א: הירידה בליל סליחות
בליל סליחות תשמ"א זיהו אנשי מדרשת חברון פתח חסום באולם יצחק. בזמן שהציבור אמר סליחות ותקע בשופר, הקולות כיסו על רעש הפטישים. הם ירדו למרתף, הרגישו זרם אוויר עולה מהרצפה, הסירו אבנים, ומצאו מתחתן מערה כפולה, בית לפנים מבית, כמו שאמרו חז"ל. בפנים היו עצמות אדם וכלי חרס. חוקרים שנכנסו אחר כך קבעו שהכלים מתקופת האבות, ושכלי חרס אחרים שם הם מימי בית ראשון, ויוצרו באזורים שונים ביהודה. כלומר, כבר בימי המלכים באו יהודים מכל הארץ להתפלל כאן. העצמות הושארו במקומן, והמערה נסגרה.
מקור: פרסומי נעם ארנון, מדרשת חברון.
ישיבת המקובלים בתוך מבנה המערה
בעל הסולם זי"ע, מחבר פירוש הסולם על הזוהר, ייסד את מוסדות מערת המכפלה בשנת תשי"ג. היום, בנשיאות מרן כ"ק אדמו"ר מאשלג שליט"א, בעל הבני היכלא, יושבת ישיבת המקובלים בתוך מבנה מערת המכפלה. כל לילה בחצות, במקום הקרוב ביותר לאבות ולאמהות, אברכים אומרים תיקון חצות, מזכירים שמות ולומדים זוהר הסולם. זה הפרק שאתה יכול להיות חלק ממנו.
ישועות וסיפורים מהספרים
רפואה בהשתטחות על קבר צדיקחכם שעיניו נסתמו מניצוצות אש השתטח על מערתו של רבי חייא והזכיר את תורתו, ונתרפא.
איתא בגמרא על חכם שאליהו היה מצוי אצלו, וביקש לראות את החכמים כשהם עולים לישיבה של מעלה. אליהו התיר לו להסתכל בכולם חוץ מכיסאו של רבי חייא, שעולה ויורד מעצמו ולא בידי מלאכים. הוא לא התאפק והסתכל, ובאו שני ניצוצות של אש וסימאו את עיניו. למחרת הלך והשתטח על מערתו של רבי חייא ואמר: התוספתא של אדוני אני שונה, ונתרפא. ומכאן נלמד שההשתטחות על קבר צדיק, יחד עם הזכרת התורה שלו, פועלת רפואה.
מעשה בחרבו של הפחהרבי אברהם אזולאי ירד למערה להוציא את חרבו של הפחה, הגיע לגן עדן וראה את האבות, ולמחרת נפטר כמו שאמרו לו.
מסופר על הגאון הקדוש רבי אברהם אזולאי, שבשנת ה'ת״ד בא פחה מאיסטנבול לבקר בחברון, וכשהציץ למערה התת קרקעית נפלה חרבו היקרה לתוכה. משרתיו שהורדו בחבלים מתו. אז גזר על היהודים להוציא את החרב, והם הטילו גורל ונבחר רבי אברהם אזולאי. הוא טבל במקווה, למד קבלה כל הלילה, ביקש מחבריו שיתפללו עליו, וירד קשור בחבל. מצא את החרב ושלח אותה למעלה, ואז נכנס עמוק יותר, ושם ראה את אליעזר עבד אברהם, שהוביל אותו פנימה אל גן עדן, ושם ראה את האבות. מרוב פחד התעלף, וכשהריח ריח בשמים קם וסיפר לאבות על סיבת בואו. הוא לא רצה לצאת, והאבות אמרו לו: זה אינו אפשר, עכשיו צא ומחר אתה עמנו. הוא הועלה בחבלים, שב לביתו שמח ודרש כל הלילה בקבלה לפני חבריו, ועם שחר טבל, לבש תכריכים, קרא שמע ישראל ונפטר.
שליחותו של רבי גרשון מקיטובהבעל שם טוב שלח את גיסו רבי גרשון מקיטוב במסירות נפש למערת המכפלה לבקש מן האבות רחמים על ישראל, כשנגזר שתינטל מהם התורה שבעל פה
מסופר על הבעל שם טוב הקדוש שפעם היה בדאגה גדולה, וקרא לגיסו רבי גרשון מקיטוב ואמר לו שכל ישראל בצרה גדולה, כי נגזר שתינטל מהם התורה שבעל פה, ואין עצה אלא אחת. שייסע במסירות נפש לחברון, ילך למערת המכפלה ויאמר לאבות: אבות העולם, כלל ישראל מודיע לכם שהם בצרה גדולה, רוצים לקחת מהם את התורה שבעל פה, ומי יודע מה יהיה אחר כך, ולכן תבקשו עליהם רחמים. ועוד אמר לו הבעל שם טוב שבדרך יפגוש שוב ושוב את האור החיים הקדוש.
רבי גרשון אצל האור החייםהאור החיים הזהיר את רבי גרשון שהגישה למערה היא סכנת נפשות, ורבי גרשון שיחד את השומר במסירות נפש עד שהורשה להיכנס.
מסופר על הגאון הקדוש רבי גרשון, שהגיע אל האור החיים הקדוש, שקיבל אותו באהבה רבה ואמר לרבנית להכין לו סעודה מכובדת, כי זה אורח שהוא אור גדול בעולם. כשסיפר שנפשו חפצה ללכת למערת המכפלה, הזהיר אותו האור החיים שזו סכנה גדולה אפילו לעבור שם, כי הישמעאלים כורתים את ראשו של כל יהודי המתקרב למערה. רבי גרשון זכר את דברי הבעל שם טוב שימסור נפשו על כלל ישראל, ובכל יום היה הולך אל המשמר ונותן לשומר מטבע זהב כדי שלא יכה אותו. ביום הרביעי ביקש בבכי ובתחנונים, והשומר התמלא רחמים והרשה לו להיכנס, אבל הזהיר אותו לחזור מיד, כי בעוד שעה יתחלף המשמר.
רבי גרשון בתוך המערהכשמסר רבי גרשון לאבות את השליחות שציווה עליו הבעל שם טוב, נפלה עליו אימה גדולה ורוח סערה הוציאה אותו אל החצר
מסופר על רבי גרשון שנכנס לתוך מערת המכפלה, הלך אנה ואנה לחפש את קברי האבות, וכשמצא אמר את מה שציווה עליו הבעל שם טוב. מיד נפלה עליו אימה וחשכה גדולה, ולבו כמעט נתלש ממקומו, ורוח סערה גדולה באה, אחזה בו בציצית ראשו והעמידה אותו בחצר. ומכאן נלמד כמה ראו הצדיקים במערה את הכתובת לבטל גזירות על כלל ישראל, וכמה מסירות נפש היו מוכנים לתת כדי להגיע אליה.
חלומו של רבי אליהו מניבשנת תרכ״ט ניסה רבי אליהו סלימאן מני לקנות את המצודה החרבה שליד המערה ולהקים בה בית תפילה סמוך לקברי האבות, ושב לחברון בצער כשלא הצליח
מסופר על רבי אליהו סלימאן מני שבשנת תרכ״ט נכנס בלבו רעיון קדוש: לקנות את המצודה החרבה שבשכונת מערת המכפלה ולהקים על חורבותיה בית תפילה צמוד לקבר האבות. הרעיון הלהיב את לבו עד שנדדה שנתו, והוא נסע לדמשק להתחנן לפני השלטון, ונדיבים רבים עזרו לו, ביניהם שמעיה אנג׳ל. אבל הדבר לא הצליח, והוא שב לחברון בלב מלא צער, וכישלונו דקר את בשרו כמחט.
דמעותיו של הבן איש חיהבן איש חי בכה כשמנעו ממנו הישמעאלים להיכנס למערה, שילם מכספו כדי להיכנס, ואחר כך ניסה לפעול לגאולת המערה.
מסופר על הגאון הקדוש רבי יוסף חיים מבגדאד, בעל הבן איש חי, שבא לחברון להשתטח על קברי האבות, אך הישמעאלים שהחזיקו במערה לא נתנו ליהודים לעלות מעבר לשבע המדרגות שבכניסה, ומנעו גם ממנו להיכנס. כשראה שהמקום הקדוש נפל לידי זרים, זלגו מעיניו דמעות של כאב. הוא נתן מכספו לאחד מחשובי הישמעאלים, והלה הכניסו פנימה. אחר כך החליט לפעול לגאול את המערה, ופנה יחד עם רבי אליהו מני אל שמעיה אנג׳ל בדמשק, אך הדבר לא יצא לפועל בגלל סכסוכים בין השלטונות.
מעשה ברבי עמרם בן דיוואןרבי עמרם בן דיוואן התחפש למוסלמי כדי להיכנס למבנה שמעל מערת המכפלה, וכשנתפס ורצו להרגו ברח ונמלט למרוקו.
מסופר על הצדיק רבי עמרם בן דיוואן, שהתחפש למוסלמי כדי שהישמעאלים יתנו לו להיכנס למבנה שמעל מערת המכפלה. הוא נתפס, ורצו להרוג אותו, אבל הוא ברח, יצא החוצה ונמלט למרוקו. ומכאן נראה עד כמה היו צדיקים מוכנים לסכן את נפשם כדי לעמוד ולהתפלל ליד האבות.
כלב על קברי האבותכלב פירש מעצת המרגלים, השתטח על קברי האבות בחברון וביקש מהם שיבקשו עליו רחמים, וניצל, וזו הדוגמה הראשונה בתורה ליהודי הבא למערה לבקש מהאבות
איתא בגמרא על הפסוק "ויעלו בנגב ויבא עד חברון": היה צריך לכתוב "ויבאו"! אמר רבא: מלמד שפירש כלב מעצת המרגלים, והלך ונשתטח על קברי האבות ואמר להם: אבותי, בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים. ועל יהושע כבר ביקש משה רחמים כשקרא לו "יהושע", י״ה יושיעך מעצת מרגלים. כלב, שלא היה לו מי שיתפלל עליו, הלך אל האבות וביקש שהם יתפללו עליו, וניצל. וזו הדוגמה הראשונה בתורה ליהודי שבא למערה לבקש מהאבות שיעוררו עליו רחמים.
השכינה נכנסה עם כלבכלב לבדו עלה להתפלל על קברי האבות כדי להינצל מעצת המרגלים, והשכינה נכנסה עמו למערה לבשר לאבות שהגיע זמן כניסת בניהם לארץ.
מובא בזוהר הקדוש על הפסוק ״ויעלו בנגב ויבא עד חברון״: היה צריך לכתוב ״ויבואו״, אלא רבי יוסי אומר שכלב לבדו בא להתפלל על קברי האבות. אמר כלב: יהושע כבר ברכו משה בסיוע עליון ויכול להינצל, ואני מה אעשה? ונמלך לבקש בקשה על קברי האבות כדי שיינצל מעצת שאר המרגלים. רבי יצחק מוסיף: מי יכול היה להיכנס למערה מפחד הענקים אחימן ששי ותלמי? אלא השכינה נכנסה שם עם כלב, לבשר לאבות שהגיע הזמן להכניס את בניהם לארץ שנשבע להם הקב״ה. ומכאן נלמד שהתפילה במערה הצילה את כלב מן החטא, והפכה את ביקורו לבשורה לאבות.
רבי בנאה במערת המכפלהרבי בנאה נכנס למערת המכפלה, מצא את אליעזר עומד בפתח ואת אברהם שוכב בחיקה של שרה.
איתא בגמרא שרבי בנאה, מאחרוני התנאים ומרבותיו של רבי יוחנן, היה מציין מערות. כשהגיע למערת אברהם מצא את אליעזר עבד אברהם עומד לפני הפתח. שאל אותו מה עושה אברהם, והשיב: שוכב בחיקה של שרה והיא מעיינת בראשו. ביקש שיאמר לאברהם שבנאה עומד בפתח, ואברהם השיב: ייכנס, ידוע שאין יצר הרע בעולם ההוא. נכנס, הסתכל ויצא. כשהגיע למערת אדם הראשון יצאה בת קול ואמרה: הסתכלת בדמות דיוקני, בדיוקני עצמה אל תסתכל. ונאמר לו שמידת המערה הפנימית כמידת החיצונית, או לפי הדעה שהמערה היא שני בתים זה מעל זה, מידת העליונה כמידת התחתונה.
ירמיהו על קברי האבותבחורבן הבית הראשון הלך ירמיהו הנביא על קברי האבות וצעק ״עצמות חביבות, איה זכות אבות״, והאבות געו בבכי על בניהם.
מובא בספרים הקדושים שבחורבן הבית הראשון הייתה שערוריה בכל העולמות העליונים, ״הן אראלם צעקו חוצה, מלאכי שלום מר יבכיון״. וירמיהו הנביא הלך על קברי אבותינו הקדושים והיה צועק כלביא ונם: עצמות חביבות, מה אתם שוכבות, בניכם גלו ובתיכם חרבות, ואיה זכות אבות. וגעו כולם בבכי על חסרון בנים, ודיברו בקול תחנונים לפני שוכן מעונים: איה ההבטחה ״וזכרתי להם ברית ראשונים״.
ארבע פעמים בשנה לחברוןרבי מעשיל גלבשטיין היה עולה מירושלים לחברון ארבע פעמים בשנה להשתטח על קברי האבות, ואהב את העיר ונאהב על חכמיה.
מסופר על רבי מעשיל גלבשטיין, מהלוחמים לקדושת ירושלים ולשמירת המקומות הקדושים, שהיה קשור בקשר רוחני מיוחד לחברון. ארבע פעמים בשנה יצא מירושלים לחברון עיר האבות להשתטח על קברי האבות. הוא אהב את העיר ונאהב על יושביה, היה ידיד קרוב לרבי שמעון מנשה המקובל רבה של חברון, ומחכמי הספרדים שם קיבל עידוד ותמיכה במערכותיו. ובעל "שדי חמד", רבה של העיר, העריך אותו כל כך שחיכה שעתיים בפתח ביתו בשנתו האחרונה כדי להיפרד ממנו.
רבי מעשיל בחברוןרבי מעשיל, שלא לן מעולם מחוץ לחומות ירושלים, הסכים לצאת רק לחברון, ושם נסתלק ונקבר.
מסופר על רבי מעשיל שמעולם לא לן מחוץ לחומות העיר העתיקה. כשחלה והרופא ציווה עליו להחליף אויר, עבר ליום אחד לשכונה מחוץ לחומה ולא יכול היה להירדם, וחזר מיד. רק כשהציע הרופא שישהה בחברון עיר האבות, הסכים בשמחה רבה ויצא מירושלים בפעם האחרונה. מרגע בואו לחברון התכונן למעבר לעולם האמת ולא היה לו פנאי אפילו לקבל מבקרים חשובים, וביום כ״ד במרחשון נסתלק בקדושה ובטהרה, ונקבר באותו יום בבית העלמין העתיק בחברון, ליד קבר חברו רבי שמעון מנשה ולא הרחק מקבר בעל ״ראשית חכמה״. והדברים נוראים, שהצדיק שלא זז מירושלים ראה בחברון את המקום היחיד הראוי לצאת אליו לקראת פטירתו.
מחילה מקבר רבי מעשילזקני חברון סיפרו שמקברו של רבי מעשיל יוצאת מחילה אל קברי האבות במערת המכפלה.
מסופר מפה לפה בין זקני חברון שמקברו של רבי מעשיל יוצאת מחילה עד קברם של האבות במערת המכפלה. קברו נוסף על קברות הצדיקים שבחברון, והיו מבני העיר שיצאו להשתטח עליו. והסיפור מבטא את הקשר הנשמתי בין הצדיק שמסר נפשו על המקומות הקדושים ובין אבותיו הקבורים במערה.
יום טוב של הרמב״םהרמב״ם קבע לו ולזרעו אחריו יום טוב לדורות ביום שזכה להתפלל במערת המכפלה, תשעה בחשון
כתב הרמב״ם שביום ראשון, תשעה בחודש חשון, יצא מירושלים לחברון "לנשק קברי אבותי במערה", ובאותו יום עמד במערה והתפלל, "שבח לא-ל יתברך על הכל". הוא נדר שהיום הזה יהיה לו יום טוב לדורות, יום של תפילה ושמחה. ומכאן נלמד שגדול הפוסקים ראה בזכות להתפלל במערה מאורע שראוי לחגוג אותו לנצח.
נשמות האבות בכותל בערב שבתהרה״ק רבי אלעזר מנחם מענדיל מלעלוב לא הלך למערת המכפלה בערב שבת אחר חצות, כי אז נמצאות נשמות האבות ליד הכותל המערבי.
מסופר על הרה״ק רבי אלעזר מנחם מענדיל מלעלוב, שנהג לשהות בחברון בחודש אלול ובעשרת ימי תשובה, ובכל יום הלך לפני מערת המכפלה ושפך שיחו לפני קונו. אבל מעולם לא הלך לשם ביום שישי אחר חצות היום. וכשנשאל לסיבה, השיב שבערב שבת אחר חצות נמצאות נשמות האבות הקדושים ליד הכותל המערבי בירושלים.
ההרים רוקדים בחברוןשני צדיקים בדרכם לחברון ראו בעיניהם כיצד ההרים שסביב העיר רוקדים משמחה על שהאבות והאמהות שוכנים בתוכם.
מסופר שפעם נסעו יחד הרה"ק רבי אלעזר מנחם מענדיל מלעלוב והרה"ק רבי יחזקאל משינאווא מירושלים לחברון, להשתטח על קברי האבות והאמהות. בדרך פנה רבי אלעזר מענדיל לרבי יחזקאל ושאל: האם כבודו רואה כיצד ההרים שסביבות חברון רוקדים משמחה על שזכו שהאבות והאמהות הקדושים ישכנו בתוכם? השיב רבי יחזקאל בהתרגשות: "אכן, עיניכם הרואות!" ומכאן נלמד, שגם הדומם בחברון חי ושמח בקדושת האבות.
